החלטה בתיק בש"פ 6954/05

           בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 91497/05 מיום 1.6.05 (כבוד השופטת נ' אהד), לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           כנגד העורר הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בניגוד לסעיף 329(א) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           לפי הנטען בכתב האישום, העורר ביחד עם אחרים, על רקע של מריבה על ממכר בלוני גז צחוק, בכניסה למועדון,  דקר את המתלוננים בסכין בכוונה מחמירה וגרם להם חבלות חמורות. בין השאר, מואשם העורר בכך, שגרם לאחד המתלוננים פצע דקירה בחזה מצד שמאל וכן גרם לו פציעה בחלל הבטן ולגבי מתלונן נוסף, בכך שגרם לו פצעי דקירות שחדרו לחלל הבטן ופגעו בכבד ובמעי הדק.

           לאור המיוחס לעורר בכתב האישום, עתרה המשיבה (להלן: המדינה) לבית-המשפט המחוזי בבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           בית-המשפט המחוזי הורה, ביום 1.6.05, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית-המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בהתבסס על המסמכים השונים, העדויות השונות וזכ"ד ממנו עולה, כי בא-כוח העורר הודע על הקושי הקיים באיתור ניצבים לצורך קיום מסדר זיהוי. כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי קיימת עילת מעצר על-פי דין, שכן חזקה היא שהמבצע עבירות מסוג זה הוא מסוכן לציבור וכי אין מקום לחלופת מעצר.

           מכאן הערר שבפני, בגדרו שב העורר על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי.

           לטענת בא-כוח העורר, בסוג הראיות הקיימות בתיק, אין עוצמה מספיקה כדי להורות על מעצר עד תום ההליכים. לטענתו, יש פגם חקירתי היורד לשורשו של העניין בכך, שהמשטרה לא ביצעה למתלונן הראשי מסדר זיהוי חי בנוכחות סנגור, אלא מסדר זיהוי תמונות, ללא סנגור נוכח וללא תיעוד מתאים. יתרה מכך, טוען בא-כוח העורר, המתלונן הראשי, היחידי שזיהה את העורר במסדר התמונות, עיד חמזה, מוסר תיאור שאינו מתאים לעורר, שכן לפי התיאור שמסר, הוא תיאר את הדוקר כג'ינג'י מנומש, ותיאור זה שונה לחלוטין מהעורר, שהיה שחום עור ומחומצן שיער. לפיכך, טוען בא-כוח העורר, אין בעוצמתן של ראיות לכאורה כאלה כדי להצדיק את שלילת חירותו של העורר.

           מנגד, תומכת באת-כוח המדינה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערר. לטענתה, יש בידיה ראיות טובות להוכחת אשמתו של העורר ובהן הודעת המתלוננים, תעודות רפואיות ותפיסת בלון גז צחוק ברשותו של העורר. לטענת באת-כוח המדינה, לאור ההכחשה הגורפת של העורר לגבי מעורבותו באירוע ולאור עברו הפלילי המכביד ביותר, מעשיו של העורר מצביעים על כך שהוא מסוכן לביטחון המתלוננים בפרט ולביטחון הציבור בכלל ואין מקום לחלופת מעצר בעניינו, שכן לא יהיה בה, בנסיבות המקרה, כדי להפיג את מסוכנותו של העורר.

           לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בהחלטת בית-המשפט המחוזי ובחומר החקירה שבתיק ולאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

           מצטרף אני לקביעת בית-המשפט המחוזי, לפיה קיימת תשתית ראייתית קונקרטית, אשר יש בה, בשלב זה, כדי לבסס ולו לכאורה סיכוי להרשעתו של העורר בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וזאת כפי שהדברים פורטו בהרחבה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

           בית-המשפט המחוזי התבסס, בין היתר, על הראיות הבאות, העולות מחומר הראיות בתיק:

1.        מוברק חמזה תיאר בהודעתו מיום 5.3.05, את אחד התוקפים כבלונדיני, בגובה 1.80, ושהתוקף אמר לו: "אתה רוצה גם למות?" וניסה לדקרו, אך הצליח לברוח. גם בהודעתו מיום 6.3.05 סיפר מוברק חמזה, כי:

"...פתאום הבחין כי עיד חמני אמר לו כי הוא דקור, בן דודו חאיף חמני אמר לו כי הוא דקור, וכך גם אחיו פארוק אמר לו כי הוא דקור, כאשר אמר לתוקף המתואר כבלונדיני עם קוצים כי הוא דקר מס' אנשים, ענה לו "גם אתה בא לך למות", הבחור הבלונדיני דיבר בעברית לא בערבית...".

           ובהמשך להודעתו-

"...לדבריו, יוכל לזהות רק את אחד הדוקרים, ושוב חוזר על תיאורו (בלונדיני, רזה, גובהו בינוני)".                    

2.        מהודעתו של פארוק חמזה מיום 5.3.05 עולה, כי לטענתו יוכל לזהות בוודאות את מי שדקר אותו. לתיאורו, האדם שדקר אותו הינו נמוך קומה, עם שיער צבוע קצר, בצבע בלונדיני, בסביבות גיל ה- 30, צבע עורו בהיר וכן החברים שהיו עמו צעירים ממנו בגיל.

3.        בהודעתו של עיד חמזה מיום 10.3.05 הוא טוען, כי פתאום ראה חבורה של 6 או 7 אנשים ושמע כי הם אומרים "ערבים, ערבים". לטענתו, אחד מהם היה בחור ג'ינג'י, ביקש ממנו לגשת אליו, הוא ניגש אליו ופתאום הרגיש, כי הוא נדקר. לטענתו, פתאום התנפלו עליו עוד מספר בחורים, תיאור הדוקרים לדבריו - ג'ינג'י עם נמשים, שיערו קצר. ראה את הדוקר לפחות פעמיים דוקר אותו, פעם בבטן ופעם באזור הלב. עיד ציין, כי אירוע הדקירה היה באזור מואר בכניסה למועדון והוא הוסיף ואמר, כי בחור ג'ינג'י נוסף היה בחבורה הזו, אך יוכל לזהותם ולהבדיל ביניהם.

           מתוך גיליון סיכום אשפוז של עיד חמזה עולה, כי נדקר מסכין בבטן ובחזה משמאל.

           בהודעתו של עיד חמזה מיום 28.4.05 הוא ציין, כי הגיע למשטרה כדי לזהות את האדם שדקר אותו. לטענתו, האדם שזיהה בתמונה (שיערו בלונדיני) הוא זה שדקר אותו. לטענתו, הוא האדם שירד מהרכב הלבן (ישב לצד הנהג) וכן הוא זה שעשה תנועה עם היד כדי שהעד יתקרב אליו.